המתאמן הכי ותיק שלי

הכרנו מתישהו אחרי 1983, כשהוא הבין שהאיש במראה קשור אליו

התחלנו להתאמן ביחד באופן רציני מתישהו באיזור 2007, הוא היה שמנמן במגמת השמנה, אוחז באחיזת יתר, בטוח שהוא לא מפחד בשונה מאוד משפת הגוף, עבודת רגליים גסה ולא מדוייקת ואני לא חושב שהוא בכלל ידע שיש כזה דבר תשומת לב לנשימה...

לא ממש הבנתי באימון אז... ההנחיה העיקרית שלי אליו היתה לא לוותר ולהילחם, פחות או יותר זו היתה ההנחיה בהכל באותה תקופה.

הוא נפצע במרפק וכבר לא היה יכול למשוך חזק עם מרפקים כפופים, חשב שאולי 6b יהיה שיא היכולות שלו אז הנחתי אותו ללכת לחפש מסלולי סלאב או מסלולים שדורשים יותר עבודת רגליים ועם שיפור הטכניקה עבר הכאב

אפשר כבר לנחש במי מדובר... לאורך רב חיי הייתי המאמן העיקרי של עצמי, לתקופות נעזרתי במאמן אחר, אנשי מקצוע אחרים. חלקם פקחו את עיני וחלקם הדגישו לי שאני צריך בעיקר לסמוך על עצמי.

אפשר להגיד שב5 שנים הראשונות שלי לטיפוס פיתחתי הרבה הרגלי תנועה לא נכונים, הייתי מטפס כמעט ורק הובלה, הייתי מתאמן עד תשישות, לא היה סדר או מבנה לאימון, לא ניהלתי את הפחד מנפילות וזה התבטא בתנועה או באחיזת יתר על הקיר. באותה תקופה היה פחות ידע, פחות מאמנים זמינים והיתי משוכנע שאני יודע הרבה יותר ממה שידעתי באמת...

בתום אותם 5 שנים, החלטתי להתמסר לטיפוס ולהיות יותר מדויק הייתי משקיע את כל זמני הפנוי בלהשתפר בטיפוס (או בדברים שחשבתי שישפרו אותי בטיפוס ולא באמת שיפרו):

• שיניתי את הרגלי התזונה שלי לפי המלצות של דיאטנית קלינית ופיתחתי משמעת בסיסית.

• התחלתי לבלדר ולתרגל תנועה בחימום

• שמתי יותר דגש על טכניקה

• קראתי את הספרים של אריק הורסט והחלטתי שהשנה אני אטפס 5.12

• עשיתי תכנית אימונים עם מאמן שהיה מהמובילים באותה תקופה

• בימים שלא טיפסתי רצתי או שעשיתי סלקליין (שבזמנו חשבתי שיועיל לי לטיפוס) או שתרגלתי יוגה

תוך שנה וקצת ירדתי כ15 ק"ג, למדתי לטפס טראד, נפלתי כמה מאות פעמים, סגרתי כמה 6c במגוון אתרים ואחרי שניסיתי את הסופר פיול הבנתי שאני יכול לסגור גם אותו ולאחר כמה ימים סגרתי את ה7a הראשון שלי ובאותו יום גם את ה7a הראשון אונסייט!!! (הגנים היפנים)

מאותה תקופה למדתי:

1. לטפס עד תשישות יפגע בתרגול התנועה, קיבלתי בתכנית האימון סטים של 6 מסלולי בולדר בקושי עולה והרגשתי שאני לא מטפס נכון והפסקתי אותם ואת התכנית אימונים שהרגישה לי לא בכיוון.

2. לא משנה כמה המאמן מקצוען ומוכר, אני חייב לסמוך על עצמי קודם.

3. כנראה שהייתי יכול לסגור את הסופר פיול מוקדם יותר...

4. לא חייבים להניח עגינות נכון (אם לא נופלים עליהן) כדי להגיע למעלה

5. אני לא הולך להיפרד מפחד מנפילות או מפחד בכלל

6. סלאק ליין יכול ללמד אותך, לעמוד זקוף ולנשום תחת לחץ מסוים אבל זה לא מתתרגם לטיפוס על הסלאב

7. כנ"ל לגבי יוגה
   

8. סלאק ליין יכול להיות לא רע לדייטים ראשונים (-:

אחרי שהגעתי ליעד של אותה תקופה קיבלתי את הסטירה הראשונה שלי, הבנתי שלטפס 7a יציב ידרוש ממני לתרגל עוד הרבה תנועה, שאני מפחד מנפילות על בולטים ובמיוחד בטראד, שאני לא מניח עגינות מדויק ולחוץ מדי ברגע הנחת העגינה, ושאומנם אני מכיר את היסודות של טיפוס אבל שיש לי עוד הרבה חזרות לבצע.

באותה תקופה, ניסיתי לסגור את ה140$ בעין פארה ואחרי מעל 20 נסיונות הצלחתי. באופק היתה ה"מפלצת", מסלול הנקרא איים בזרם (עין פרת - דרומי) שהרגישה לי כמו חלום רחוק שאולי יוכל לקרות מתישהו

העלתי את רמת ההתמסרות לטיפוס וב5 השנים הבאות השקעתי בעיקר בלטפס, לצבור הרבה זמן על הסלע, לצבור נפילות, להשתפר בלנוח על הקיר, לנשום יותר טוב, להניח עגינות ברוגע. טיפסתי בארץ פעמיים בשבוע על סלע, הייתי מתאמן בקיר הובלה ולעיתים בולדר. נסעתי לטפס בחו"ל בכל הזדמנות שהסתדר לי. חוץ מזה הייתי מתרגל יוגה כל יום, רץ מדי פעם וקצת סובבתי פטיש מצד לצד כדי להקל על המרפק.

באותה תקופה סגרתי את כל המסלולים עד 7b בעין פארה, נסעתי לסקוואמיש 3 פעמים, לואדי רם לפחות פעמיים בשנה, לסאוז, לורדון, לטונסאי, לרודייאר, לגיק בהירי, לואל דה אורקו, לואל די מלו אפילו טיפסתי על מחצבת גרניט ליד דאבלין.בסוף אותן 5 שנים הגעתי טיפסתי 7c ספורטיבי ו6c+\7a טראד

עין פארה 2012

רק אז (לאחר 10 שנות טיפוס) החלטתי שהגיע הזמן להתאמן (לבצע תרגילים ללא נעלי טיפוס), ובמקביל התחלתי לבלדר indoor באופן קבוע

על הסלע התחלתי לעלות על מסלולים קשים יותר (כי הקלים יותר כבר טופסו) ובגיל 37 סגרתי את ה8pm בתמנע תוך 2 נסיונות (בעזרת הג'אם)

לאחר עלייה על עוד מסלולים קשים החלטתי שהגיע הזמן לנסות את המפלצת ששנים יראתי ממנה. כנראה שהייתי שמרן מדי כי בנסיון ה6 סגרתי את המסלול, שניה לפני הסגר הראשון.

כשהגיע הסגר הוספתי תרגילי כח + ביצעתי תכנית אימון מסודרת ממאמן חיצוני (lattice). הרגשתי שבעיקר עושים לי סדר ומציגים מסודר את ההתקדמות במדדים אך אני לא ממש משתפר בטיפוס או אפילו במון בורד...

אני זוכר שאמרתי לדולב שכשאני אסגור v6 על המון בורד זה יהיה זמן טוב לטפס 8a "אמיתי" (אחד שקשוח יחסית לדירוג) בשטח. השאלה הראשונה שלו היתה על כמה 8a עליתי כבר? שתקתי במבוכה.

ביקשתי מדולב שיאמן אותי בגלל שיש לו נסיון אישי גדול בפרוייקים והתמודדות עם מסלולים לטווח ארוך, הוא מכיר את הצעדים ואולי הגיע הזמן לקפוץ מים ולא להתכונן. הוא נתן לי את מה שהיה חסר לי באותה תקופה, אמונה ביכולת שלי לסגור את המסלולים ותמיכה בקושי להתחייב לפרוייקטים.

ובגיל 38 סגרתי כבר 2 * 8a באותה עונה והתחלתי להתמקד יותר באימונים, להשתפר בכח

• עליתי בדד ליפט ל150% משקל גוף

• שיפרתי את הכח אצבעות על ההנג בורד

• העלתי משקלים במתח
  

• עליתי על מסלולים יותר קשים בבולדר \ בורד (עדיין לא הצלחתי v6 על המון בונגה)

אך אם להיות כנה, לא ראיתי שיפור משמעותי על הסלע... מה שהגביל אותי באמת לסגור את אותם דירוגים היו החוסר אמונה שזה אפשרי עבורי וחוסר סבלנות לפתור צעדים כשאני תלוי על חבל ונופל זו היתה החוליה החסרה ולאחר שלמדתי לחזור למסלול אחרי שהוא יורק אותי עם סבלנות ומוכנות שיירק אותי שוב בא השיפור בפרוייקטים...

המסקנות העיקריות מאותו עשור:

• טיפוס הרבה מסלולים יצר לי בסיס אירובי טוב והתאוששות טובה

• בסיס רחב של מאות מסלולים בטווח של 6c ל 7b יצר יכולת התמודדות טובה ומהירה עם צעדים בין קרוקסים.

• יש מעט דמיון בין המסלולים בבולדר מסחרי למה שנפגוש בסלע מבחינת האחיזות, השיפועים והתנועה והמרחק בין שני העולמות רק גדל.

• המון בורד מפתח יכולת לזוז על אחיזות קשות ורחוקות בשימוש עם אחיזות רגליים טובות יחסית לסלע. יש מעט אפשרויות לפוזיציות גוף יצירתיות לעומת הסלע.
  

• מעבר ממון בורד לקילטר בורד יביא לשיפור מהיר מבחינת דירוגים (-: אפילו בסשן אחד!!!
  

ובדיעבד בתור מאמן מנוסה, מה היו ההמלצות שלי לשינוי בכל שלב:

• יום כח שבועי כדי לצבור בהדרגה כח כללי לאורך השנים ולהגיע לשנות ה40 עם יותר כח, אפילו שעה בשבוע (הייתי מעריך את עצמי הצעיר יותר אם הוא היה משקיע בי ככה)

בתחילת הדרך (5 שנים ראשונות)

• עבודה על תנועה יעילה על הסלע, מודעות גוף ופחד מנפילות.
  

• הדרכה על טכניקה ותרגול יותר בטופ רופ או בבולדר בדגש בעיקר על הנחת רגליים יעילה, מיקום מרכז כובד, הורדת אחיזת יתר והעברת משקל לרגליים

• תרגול נפילות מבוקר והערכה טובה יותר של מה הולך להיות בנפילה
  

• לא להגיע לתשישות בסוף כל אימון\ סשן בחוץ, לשמור את זה לאירועים מיוחדים..

החל מהרמה של 7a יציב (תוך 1-2 סשנים)

• אימון קבוע וספציפי לאצבעות (הנג בורד) משתנה כל תקופה

• לשלב עם הרבה מטראז' עבודה ספציפית בבולדר באינטנסיביות גבוהה

• לשלב בורד עם אימוני הבולדר

• לתכנן את הסשנים בצורה שתהיה יעילה גם לשיפור בצעדים קשים וגם לשיפור ביעילות התנועה

החל מהרמה של  7b\c  יציב (תוך 1-2 סשנים)

• בכל עונה לבצע כמה סשנים על מסלולים "קשים" במטרה להצליח חלק מהצעדים ולהתרגל לתחושת החוסר נוחות בלעבוד על צעד קשה
  

ועוד כמה דברים באופן כללי

• את הכותרות בחרתי בהתאם לתהליך שלי, מטפס אחר היה צריך תהליך אחר, היום יותר נפוץ בולדריסטים מאוד חזקים שצריכים לעבוד על יסודות של הובלה

• התקדמות כall arounder יכולה להיות איטית מאשר "מיקוד בפרוייקטים" זה דורש להשקיע זמן בללמוד עבודת חבל, הנחת עגינות, תרגול חילוצים וטיפוס סגנונות שלא דומים לפרוייקטים שתטפסו

• "טיפוס פרוייקטים" לא היתה הפעילות המועדפת עלי ולאט לאט למדתי להתחבר לזה (אולי כי נגמרו לי האונסייטים בארץ)
  

• יכול להיות שapproach יעיל יותר היה פוגע בהנאה מהתהליך או לא היה מתאים לי לאישיות

• ייתכן ובהיעדר זמן הייתי מוכוון לדרך יותר יעילה

• 
  

פעילות לא יעילה במיוחד לשיפור הרמה הטכנית בטיפוס, דורשת בעיקר כישורי לאסו